כבר לפני 5 שנים הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יקרה - אני אהיה במשחק הראשון באיצטדיון החדש של יובנטוס. נזכרתי בביקורים שלי בסן סירו ובדלה אלפי והבנתי את ההבדלים. קבוצה כמו יובנטוס לא יכולה להרשות לעצמה איצטדיון מנוכר כמו הדלה אלפי. כמה קינאתי באוהדים של מילאן ואינטר.
חלפו להם 5 שנים והגיע הזמן לממש את ההבטחה שנתתי לעצמי. ההתלהבות שלי לקראת הנסיעה גדלה עוד יותר כאשר שמעתי שיובנטוס תארח את נוטס קאונטי במשחק הפתיחה, לא היה יכול להיות גדול יותר מזה. הרי בזכות נוטס קאונטי אנחנו לובשים היום שחור ולבן. מנצ'סטר יונייטד, ריאל מדריד ועוד קבוצות גדולות שהשם שלהן הוזכר כמועמדות להתכבד במעמד טקס הפתיחה לא ממש הלהיבו אותי. נגדן עוד נשחק בעתיד ואין להן שום קשר היסטורי ממשי ליובנטוס.
החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהזמין יובנטינים נוספים להצטרף לנסיעה. מתוך רשימה ארוכה של אנשים שהביעו רצון לנסיעה, נותרו רק שניים וכך הצטרפו אלי איתי מולכו ורועי יעבץ למסע אל הרגעים ההיסטוריים של יובנטוס.

כמו בכל נסיעות המועדון הקודמות, גם כאן היה רצון לעשות משהו מיוחד. משהו שיבדיל את הנסיעה הזאת מנסיעה רגילה אחרת. הפעם הוחלט ללכת בכיוון קצת שונה ולהביע כבוד והערכה דווקא לקבוצה היריבה ולהעניק את חולצת יובנטוס קלאב ישראל לנשיא של נוטס קאונטי.
יצרתי קשר עם הנשיא של נוטס קאונטי והוא אמר לי שישמח לפגוש אותי. קבענו להיפגש ביום המשחק.
אחרי שהתפנה מעיסוקיו, הוא התקשר אלי והודיע לי שהוא פנוי. למרבה ההפתעה ומבלי תכנון מראש, הוא החליט ללכת לשתות בירה עם אישתו ואחד מחברי הנהלת נוטס קאונטי במלון אשר בו התאכסנו.

לאחר שהחלפנו לחיצות ידיים, הענקתי לו את חולצת יובנטוס קלאב ישראל ועוד מתנה קטנה – חמסה ועליה חרוטה ברכת העסק. אמרתי לו שיתלה אותה במשרד, שזה יביא לו מזל ושבעוד 5-6 שנים אני אפגוש אותו שוב בטורינו כשנוטס קאונטי תשחק נגד יובנטוס במסגרת ליגת האלופות...
הוא (ובעיקר אישתו) שמחו לקבל את המתנות.
אחר כך הגיע תורו להפתיע אותי כאשר הוא נתן לי דגלון מיוחד שהוכן לכבוד האירוע, או כמו שהוא הגדיר את זה: "יש רק שניים כאלה, אחד בשבילך ואחד בשביל דל פיירו".

קצת תמונות:

קצת תמונות מהטקס עצמו...

והיה גם משחק...

 

חלפו יומיים והגיע יום ראשון – יום המשחק נגד פארמה. לפני המשחק זכינו להצטרף לסיור מודרך בחדרי ההלבשה.

 

המלך עזב ולאחריו המשיכו לצאת עוד ועוד פנים מוכרות... 

 

המפגש עם הנשיא של נוטס קאונטי הוכתר כהצלחה.

 


לאחר מכן נסענו לאצטדיון החדש. הגענו לשם בערך 4 שעות לפני תחילת הטקס על מנת להתערות ב"מקומיים" ולספוג מהאווירה...

"מסע לרגעים היסטוריים"

ספטמבר 2011

ואחרי שהסתובבנו בחוץ, הגיע הזמן להיכנס. מה אני אגיד לכם? אין אצטדיונים כאלה...

 

יצאנו שמחים ומרוצים. אם חשבנו ששום דבר לא יכול להשתבש לנו – טעינו. מאותו רגע התחיל הסיוט.

 

 

השעה 11:45. אספתי את הכרטיסים למשחק ובעודי מחלק אותם לאיתי ורועי, גיליתי ששניהם יושבים בשורה שונה משלי. ביקשתי מאיתי את הכרטיס שלו וראיתי שהושיבו אותי בשורה אחת מתחתיהם אך קרוב אליהם. החזרתי לאיתי את הכרטיס והתחלנו ללכת לכיוון שער הכניסה לאצטדיון. איתי שתה בירה והיה מבסוט. תוך כדי הליכה הוא התחיל לזרוק לי משפטים בסגנון "רק אל תשכח להחזיר לי את הכרטיס, הא?". אני מהנהן בראש, מחייך, מבסוט על איתי שהוא במצב רוח טוב ויש לו זמן לבדיחות. ממשיכים ללכת. איתי שוב זורק לי משפט: "הכרטיס אצלך, כן?". אני צוחק ואומר לו "כן, בטח", הרי החזרתי לו את הכרטיס. ממשיכים ללכת. אני מזהה בזווית העין את איתי מסתכל עלי. הוא לא הפסיק להסתכל עלי.


פתאום איתי תופס אותי בכתף, הפנים שלו רציניות והוא אומר לי: "הכרטיס אצלך... נכון?".
"איתי, החזרתי לך את הכרטיס" אני עונה לו.
שנינו לובשים פרצוף תשעה באב. רועי מתקשה להבין.
אנחנו מסתובבים אחורה ומתחילים לרוץ למקום שבו נתתי להם את הכרטיסים. "תבדוק בכיסים!!! תהפוך את התיק שלך!!! גם אתה רועי!!!" אני צועק להם. איתי ממלמל משהו. תוך כדי ריצה אנחנו מסתכלים על הקרקע, אולי הכרטיס נפל בדרך. "תקשיב, אני נתתי לך את הכרטיס!" אני אומר לאיתי. "אחי, כשאני מקבל משהו – אני מתייק אותו!" הוא עונה לי. הגענו למקום שממנו יצאנו והתחלנו לחפש, כאילו שהיה סיכוי שנמצא את הכרטיס.


"טוב" אני אומר להם, "אתם תהפכו את הדברים שלכם ואני אלך לדבר עם האנשים שאני מכיר לראות מה עושים". הלכתי לדבר עם איש הכרטיסים שעובד עם הארגון האחראי על מועדוני האוהדים. הוא לא מדבר מילה באנגלית אך הצלחתי להסביר לו מה קרה. הוא מנסה להתקשר למישהי אחרת שמדברת באנגלית אך אין תשובה. השעה 12:00 ובעוד חצי שעה המשחק מתחיל. הבחור ממשיך להתקשר אך אין תשובה. בינתיים שלושתנו הופכים את הדברים שלנו. אין זכר לכרטיס.


השעה היא 12:20 ועדיין אין תשובה. בשעה 12:25 אנחנו שומעים מבחוץ את הקראת שמות השחקנים. איתי מנסה לשכנע אותנו להיכנס למשחק ושהוא יסתדר. הסברתי לו שאין סיכוי ושאנחנו בתוך החרא הזה ביחד.
בערך בשעה 12:30 מודיע לנו איש הכרטיסים להגיע לקופה בשער A ויתנו לנו כרטיס חדש. אני שולח לו נשיקה באוויר ואנחנו מתחילים לרוץ. בדרך אנחנו שומעים את הקהל מריע לנו ולשחקנים. הגענו לקופה, אנחנו מסבירים ששלחו אותנו לקבל כרטיס אבל כמו בסרט רע – הם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם. שום כרטיס לא מחכה לנו.
אנחנו מתלבטים מה לעשות. החלטנו לחזור לאיש הכרטיסים. איתי ביקש מאיתנו שניכנס למשחק ושהוא יהיה בסדר. הוא ידבר עם איש הכרטיסים. התווכחנו קצת ובסוף החלטנו שאני ורועי נכנס למשחק.

 

רועי הוא בחור בן 16, בריא ובכושר טוב, מתחיל לרוץ. אני, זקן בן 29, בכושר גרוע משתרך מאחוריו. רועי תופס מרחק ואני צועק לו שיעצור אבל הוא לא שומע אותי. הוא רץ. איבדתי אותו והרי הבטחתי לאבא שלו לפני הנסיעה שאני דואג לו.


תוך כדי חצי הליכה וחצי ריצה, במטרה למצוא את רועי, אני שומע את הקהל שואג משמחה. 0-1 ליובנטוס. השער הראשון בהיסטוריה של יובנטוס במשחק רשמי באצטדיון החדש ואני לא ראיתי אותו.
"רועי יסתדר" אמרתי לעצמי, "אני נכנס לאצטדיון, אני בטח אפגוש אותו בפנים". באיחור של חצי שעה נכנסתי לאצטדיון, החלטתי שאין טעם לחפש את המושב שלי. אני אעמוד למעלה. לא יכלתי להינות מהמשחק כי אני כל הזמן חושב על איתי ומנסה לחפש את רועי.

 

פתאום אני מקבל הודעה מאיתי:

המשחק נגמר. אני מנסה להתקשר לאיתי אבל לא מצליח. את הטלפון של רועי אין לי כי הוא קיבל מאבא שלו טלפון עם מספר איטלקי ושכחתי לרשום אותו. אני מחכה ביציע, אולי אני אצליח למצוא אותם.


היציע מתרוקן לאט ואני לא מצליח למצוא אותם. החלטתי לצאת החוצה. ברגע שיצאתי - פתאום ראיתי את שניהם מולי.


זרקתי להם מספר קללות מרוב שמחה, החלפנו כיפים ועשינו את דרכנו לבית המלון ומשם לשדה התעופה.

 

למרות שעבר עלינו יום שגם גדולי הבמאים היו מתקשים לביים, הכל נגמר בטוב.

Show More
Show More
Show More
Show More
Show More

יופי, דאגה אחת פחות.
המשחק נמשך, יובנטוס מפרקת את פארמה אבל אני מתקשה לשמוח. הלך לי הילד.
פתאום אני מקבל הודעה נוספת, הפעם מאבא של רועי...
 

מאת : נמרוד חלימי

#FINOALLAFINE

  • Facebook Classic
  • YouTube Classic

© יובנטוס קלאב ישראל - 2003

יובנטוס קלאב ישראל הינו מועדון האוהדים הרשמי והיחיד של יובנטוס בישראל ומוכר ע"י מועדון הכדורגל של יובנטוס.

כל ניסיון של גוף אחר להציג את עצמו כמועדון אוהדים רשמי בישראל, יטופל באופן משפטי ובגיבוי מלא ממועדון הכדורגל של יובנטוס.