בעונה כל כך מאכזבת עבור דורטמונד, זו הייתה עוד אכזבה כאשר השווארצגלבן היו קרובים 5 דקות מניצחון יקר על וולפסבורג הנפלאה. אבל אז מכדור קרן הגיע השיוויון, כאשר נאלדו הבלם השתחרר בקלות מהשמירה ונעץ בנגיחה את הכדור לרשת של לנגראק.

למרות האכזבה והמרירות הגדולה "הגלבה וואנד" (הקיר הצהוב) של אוהדי דורטמונד המשיכו להניף את דגלי הקבוצה ולעודד את השחקנים. לא סתם הם נחשבים לאוהדים הטובים בעולם.

ובכל זאת, לדורטמונד זו הייתה הנחמה היחידה משום שגם אחרי המשחק הזה היא נשארה במקום שבו נושרים לליגה השנייה. אבל באותו ערב היה אדם אחד על המגרש שהיה יכול להרגיש גאווה וזה הרכש האיטלקי הנוצץ של הקיץ ומלך שערי הסריה א בעונה החולפת - צ'ירו אימובילה.

 

נחזור אחורה לעונת 2011/12. אימובילה, אז שחקן יובנטוס שגדל אצלה במחלקות הנוער, הושאל לעונה אחת בפסקארה מהסרייה ב' תחת הדרכתו של המאמן שנחשב כמטפח שחקנים צעירים הטוב באיטליה (והשנוי ביותר במחלוקת) זנדק זמאן, כשבין היתר טיפח שחקנים כגון נסטה, טוטי, סקילאצ'י, ווצ'יניץ, סיניורי, אינסינייה וכמובן אימובילה.

זמאן התבדח ש"אימובילה לא יכול להיות חלוץ שמשחק בצדדים ונע ממקום למקום עם שם משפחה כזה" העיתונות האנגלית קפצה על "המציאה" והמציאה בדיחות משלה ("אימובילה" באיטלקית ובאנגלית משמעו – נייח) . אימובילה כמובן צחק בחזרה והפך לאומן בכל מה שקשור למשחק התקפי בתנועה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחזרה ל-17 בדצמבר 2014 למשחק המדובר מול וולפסבורג. צ'ירו נתן באותו משחק את ההופעה הטובה ביותר שלו במדי הצהובים שחורים והראה גם פירגון  שהביא לבישול נפלא לפייר אובמיאנג ולכיבוש השער השני לאחר שהשתלט על כדור 30 מטר משער היריבה ובטכניקה יוצאת דופן שחרר בעיטה אדירה שהעלתה את דורטמונד ליתרון 2-1 . מעבר למספרים, צ'ירו היה פעיל לכל אורך המשחק והיווה איום תמידי על שער היריבה. לאחר המשחק יורגן קלופ אמר כי "עכשיו אימובילה ממצה את הפטנציאל שלו" ומצ'ירו באופן אישי ירדו הרים של לחץ. וזה לא שהמספרים שלו היו רעים כל כך – 7 שערים בארבעה חודשים בקבוצתו החדשה. ועדיין, עננת ה"פלופ" ריחפה מעליו ואפילו היו שמועות שכבר בינואר הוא חוזר לאיטליה, שמועות שחשפו בעצם את הבעיות הקשות בארץ מולדתו. כשבקיץ האחרון דורטמונד רכשה את אימובילה ב-19 מיליון יורו מטורינו ויובנטוס, עלו תהיות באיטליה בקשר למהלך. איך זה ייתכן שאחד הכישרונות הצעירים הגדולים במדינה ומלך שערי הליגה עובר לשחק בגרמניה? יובנטוס, קבוצת האם שלו וזו שהחזיקה ב-50% מכרטיס השחקן שלו העדיפה את אלבארו מוראטה, צעיר ספרדי מבטיח (ומקיים?) וחלוצים זרים ומבוגרים יחסית (יורנטה וטבז) על פניו. מלבד יובנטוס אין שום מועדון באיטליה (מלבד רומא אולי) שהיה יכול להרשות לעצמו כלכלית לרכוש את מלך שערי הסריה א'. האומנם? או שבעצם אף אחד לא רצה לקחת סיכון עם הכישרון הצעיר. המסקנה המתבקשת היא שהמערכת באיטליה כבר לא מאמינה בשחקן האיטלקי וכפועל יוצא לא מעניקה את המקום והתנאים בשביל להחזיק את היהלומים שלה אצלה. ומה יקרה לכדורגל האיטלקי (אוי, אזורי) בעתיד אם השחקנים הכי טובים שלה יכשלו מחוץ למדינה כי היו חייבים לשחק במקום שלא מתאים להם רק כי במדינה שלהם לא האמינו בהם וייכשלו? הסריה א' נמצאת בקשיים כלכליים, מתקנים מזעזעים, התנהלות ארכאית ושערורייתית לצד כישלונות של כל הקבוצות האיטלקיות במפעלים האירופאים (רומא מושפלת עם שביעייה בביתה ושליטת איטליה, יובנטוס, לא ברמה של עשר הקבוצות הכי טובות באירופה).  וכשהמצב הולך ומידרדר זה בדיוק הזמן לפנות לדבר היחידי שיכול להרים את הכדורגל במדינה - לבנות על הדור הבא. אבל הכדורגל האיטלקי לא מביט קדימה והצעירים הכישרוניים מתחילים לזלוג לטובת מדינות אחרות באירופה במקרה הטוב או נשארים לשחק באיטליה בקבוצות הבינוניות / קטנות במקרה הרע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ויש דוגמאות נוספות: מרקו וראטי לא שיחק אפילו דקה אחת בקבוצה כלשהי בסרייה א' וכבר היה על המטוס לצרפת. דסטרו לא מצליח לפרוץ ברומא משום שטוטי קשישא מקבל את הקרדיט מגרסיה, אף על פי שדסטרו עדיף על טוטי בתבנית המשחק של הצרפתי וכבר מדובר שנים על מעבר של דסטרו לאנגליה ולגרמניה. גרציאנו פלה שגדל במחלקות הנוער של לצ'ה ואחרי מספר מעברי קבוצות שגזלו שנים יקרות מהקריירה שלו נשכח בליגות הנמוכות באיטליה וכיום הוא פקטור משמעותי בסאות'האמפטון של קומאן ובנבחרת איטליה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קרלו טבקיו - נשיא ההתאחדות האיטלקית

 

 

אצל יובנטוס ששולטת בשנים האחרונות באיטליה הרשימה מתארכת ללא סוף. הביאנקונרי מוותרים כדרך חיים על שחקנים צעירים שהוכיחו שיש בהם כל מה שצריך כדי להיות בטופ כמו סימאונה זאזה (נכון, יש סעיף החזרה, אבל עדיין), ברארדי  (עדיין מחזיקים בחצי כרטיס שלו אבל הסיכוי שיגיע ליובה שווה לסיכוי שאינטר תצליח להיות אי פעם קבוצה גדולה) וכמובן גביאדיני הנפלא שנמכר בצעד שהוא על גבול השערורייה לנאפולי. שחקנים שאם יהיה להם ביקוש מחוץ לאיטליה (ויהיה להם) אין ספק שיברחו בשמחה.

אם נלמד קצת מגרמניה ונאמין, נטפח וניתן צ'אנס לצעירים שלנו, הכדורגל האיטלקי יחזור למרכז הבמה.