מבצע מגן התחיל שבועות לפני היציאה לאיטליה. אי מיילים נשלחו וטלפונים בוצעו לראשי המועדון וגורמים אחרים במועדון כל זה במטרה אחת - להפוך את הנסיעה הזאת למשהו יותר מרק נסיעה לצפייה במשחק. ההצעה שהעלינו אני ושרונה היא להעניק לקפטן האהוב שלנו מגן הוקרה לרגל השבירה של שיא ההבקעות של יובנטוס בכל הזמנים. חיפשנו את הניסוח והתירגום המתאים, פנינו לחברה שמייצרת מגנים וגביעים, בחרנו את צורת הכיתוב, הצבעים וצורת המגן וזו התוצאה שהתקבלה... "לאלסנדרו דל פיירו, מלך השערים של יובנטוס בכל הזמנים. בהוקרה, יובנטוס קלאב ישראל".
"מבצע מגן"
מרץ 2006
מאת : נמרוד חלימי
שרונה כבר נסעה לאיטליה לפני שקיבלנו את המגן. כשהלכתי לקחת את המגן מהחברה, פחדתי שזה יצא "סתמי" שכזה. לשמחתי זה יצא יפה ומרשים מאוד. שמח וטוב לב ארזתי את המגן בתיק יחד עם מתנה אחרת שהבאתי לדל פיירו: תמונה ממוסגרת שלו עם החולצה של המועדון שלנו, אותה תמונה שצילמתי כשהם היו בארץ...
לטיסה הצטרף אלי יובנטינו אחר - בן דגן, אחד הפחדנים הגדולים ביותר עלי אדמות. בכל פעם שהמטוס זז הוא כמעט התעלף. לא נורא, אוהבים אותך בן. בן נסע לחברים שלו בפאדובה ואני המשכתי למילאנו שם פגשתי את שרונה. תיכננו למחרת לנסוע לאגם קומו. מקום מאוד יפה אגם קומו, אבל חוץ מלהסתובב שם ולעשות שייט, אין יותר מדיי מה לעשות. זה כמובן למי שלא אוהב כדורגל. מי שאוהב כדורגל ילך דבר ראשון לאיצטדיון המקומי...
אחר הצהריים חזרנו למילאנו והסתובבנו עוד קצת עד שכל אחד חזר למלונו כדי לנוח לקראת יום המחרת - היום שבו הולכים לאימון של יובנטוס במטרה לפגוש את הנסיך. עוד לפני היציאה מהארץ, ניסינו לארגן מפגש מיוחד עם דל פיירו ואפילו הצלחנו ליצור קשר עם קאפלו דרך איש קשר אבל קאפלו סירב לתת לשחקנים להיפגש עם אוהדים יום לפני המשחק נגד מילאן. לכן החלטנו לנסות את מזלנו לבד. יום שבת הגיע. נסענו לטורינו והגענו למגרש האימונים של הקבוצה שם התברר שקאפלו סגר את האימון לאוהדים ולכן כולם התקבצו בחוץ. לחרדתנו התברר שלמגרש יש שתי יציאות שהן רחוקות אחת מהשניה ולכן לא נוכל לדעת מאיזו יציאה יצאו השחקנים....
ניסיתי לברר עם השומר שהיה בכניסה אם הוא יודע מאיזו יציאה יצאו השחקנים או לפחות דל פיירו. הוא אמר שהוא באמת לא יודע. הלכנו לכניסה השניה אבל גם השומר שם לא ידע מה לומר לנו. החלטנו להמר ונשארנו בכניסה השניה. לפתע יצא מהשער אחד מאנשי המשק של הקבוצה. השומר, שהיה אדיב ונחמד, אמר שכדאי לנו לנסות להעביר את המגן דרכו. באיטלקית עילגת וכמעט בלתי ברורה, הצלחנו להסביר לו מה אנחנו רוצים. האיש היה נחמד גם הוא והבטיח להעביר לדל פיירו את המגן והתמונה...
עצבניים מאוד, עמדנו וחיכינו לראות מה יצא מכל העסק הזה והאם באמת המגן והתמונה יגיעו לדל פיירו. ואז, בניגוד לכל הסיכויים, יצא מישהו מוכר...
אני ושרונה עומדים המומים. הבן אדם הכל כך נחמד הזה, עבר וחילק חתימות לאוהדים שהתקבצו סביבו ופיזר חיוכים לכל עבר. לפתע הוא התלחש עם השומר שסימן באצבעו לעברי. דל פיירו פילס את דרכו תוך כדי שהוא מתקדם אלי, מושיט לי את היד ואומר לי באנגלית במבטא איטלקי "תודה רבה. זה יפה מאוד" או משהו בסגנון.
אני בקושי זוכר משהו מאותו הרגע. אני עומד בפה פעור, לוחץ לו את היד ואומר לו שזה בהערכה ואהבה מכל אוהדי יובנטוס בישראל. הוא שוב הודה לי וביקש להצטלם איתי ועם שרונה (כן, הוא ביקש!)...
דל פיירו הלך לרכבו ואנחנו עוד התקשינו להתאושש מהאירוע. בדרכנו לעבר הכניסה הקודמת שבה חיכינו, נתקלנו בעוד ידיד ותיק...
ומהכניסה השניה יצאו שאר השחקנים. הנה בלזארטי, או כמו שאני ושרונה קראנו לו :ארז המזוייף, מחלק חתימות...
הלכנו לאכול פיצה כדי להירגע ממה שעבר עלינו ובדרך עברנו דרך הקומונלה - איצטדיון האימונים של יובה לשעבר, האיצטדיון שבו נערך טקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף ואיצטדיון הבית של יובנטוס בעונה הבאה...
אחר כך נסענו ליובה סטור כדי להשלים את הקניות.
בערב אני חזרתי למילאנו ונסעתי לסן סירו לצפות במשחק בין אינטר לסמפדוריה (0-1 לאינטר)...
היום הארוך וההזוי הזה נגמר וכבר חיכינו למחר - המשחק הגדול בין יובה למילאן! והנה הגיע היום הזה. נסעתי שוב ממילאנו לטורינו שם נפגשתי עם שרונה ובן. בדרך למלון של שרונה, עברנו ליד מלון אחר שם הופתענו למצוא אוטובוס מיוחד...
השחקנים התאכסנו במלון הזה. חיכינו להם אבל הם לא יצאו אז החלטנו ללכת.
חפיף, דל פיירו כבר חבר טוב שלנו וגם ככה נראה אותם בערב... התארגנו ונסענו לדלה אלפי, מתכוננים לסיור מיוחד באיצטדיון. סיור שמאורגן באופן מיוחד לאירגוני אוהדים ואני הצלחתי לסדר שנצטרף לסיור הזה.
הנה תמונה שלי, שרונה, בן, אומברטו (מימין, איש הקשר שלי באיטליה ובנוסף הסגן של ראמפולה ומי שהצליח לסדר לנו להצטרף לסיור) והבחור משמאל היה עוד אחד מאלה שליוו אותנו בסיור...
בן הלך לקחת את הכרטיס שלו ולא הספיק לחזור בזמן אז נאלצנו לצאת לסיור בלעדיו.
הנה תמונות מהסיור...
וגם השחקנים באו להתערבב איתנו ולחלק חתימות...
קצת תמונות מהאיצטדיון ומהמשחק...
הסיור הנהדר הזה הסתיים ויצאנו החוצה כדי להיכנס בצורה מסודרת ליציע. הנה אני עם הכרטיס למשחק...
המשחק הסתיים בתוצאה דיי מאכזבת אבל זה ממש לא הפריע לנו. עברנו חוויה שאי אפשר לתאר.
כאן בעצם מסתיים מבצע מגן. למחרת בבוקר אני טסתי לסלובקיה והמשכתי את הטיול שלי ואילו שרונה נשארה עוד 3 ימים באיטליה. אם חשבנו שהחוויה שעברנו כשיובנטוס הגיעה לארץ הייתה השיא, באה הנסיעה הזאת וגילתה לנו שאפשר להגיע אפילו יותר גבוה. עשינו דברים כמעט בלתי אפשריים. תודה לכל מי שנשאר איתנו עד כאן ואנחנו מצפים לראותכם בנסיעה הבאה...